<h1>חדושי הר"ן — מו"ק</h1>
<h2>דף טו.</h2>
[מו"ק י"ב ע"א] כיוצא בו אין מרביעין לא בבכור ולא בפסולי המוקדשין. פי' קדשים שהוממו אע"פ שנפדו אסורין בגיזה ועבודה מדכתיב [דברים י"ב] ואכלת בשר ולא גיזה ועבודה. ובפסולי המוקדשין מיירי קרא הילכך אם היא נקבה והרביע עליה זכר הרי זו עבודה כדאשכחן בעבד עברי שנקראת בעילתו עבודה דכתיב [דברים ט"ו] כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים מכאן שרבו מוסר לו שפחה כנענית שטורח עמה בלילה והולדות לאדון דכתיב [שמות כ"א] האשה וילדיה תהיה לאדוניה. מכניסין אותה לרבקות פי' לקיבוץ הבהמות והיא נרבעת שם.
<h2>דף לד:</h2>
[מו"ק ז' ע"א] מתני' ר"מ אומר רואין את הנגעים להקל אבל לא להחמיר. פי' אם רואהו טהור אומר לו טהור אתה ואם רואהו טמא שותק ולא יטמאנו ולא יצריכנו לצאת חוץ לג' מחנות שכל זמן שלא יצא מפי כהן לא נטמא דכתיב [ויקרא י"ג] טמא יטמאנו הכהן. וחכמים אומרים לא להקל ולא להחמיר. פי' שמא ימצא טמא ויכיר משתיקת הכהן שהוא טמא ונמצא חגו נהפך לאבל, א"נ שאין הכהן רשאי לשתוק כדאמרינן בגמרא כדכתיב [שם] לטהרו או לטמאו, ומוטב שלא יראהו כלל, דכל זמן שלא ראהו ולא אמר טמא הו"ל כטהור גמור. גמרא. תניא ר' מאיר אומר וכו'. פי' ול"ג לכתחילה דצרעת חדשה אין רואין כלל, דמאי להקל איכא, ונותנין לו ז' ימי הרגל, כדתנן בפ"ג דנגעים [מ"ב] חתן שנראה בו נגעים נותנין ז' ימים לו ולביתו ולכסותו וכן ברגל נותנין לו ז' ימי הרגל אלא בצרעת ישנה מיירי.
[מו"ק י"ג ע"א] מכר עבדו לגוים ומת קנסו בנו אחריו. פי' לשוב לפדותו מנכסיו עד מאה בדמיו כדאיתא בפ' השולח [גיטין מ"ד ע"א] משום דבכל יומא ויומא מפקע ליה ממצות שהרי מל וטבל לשם עבדות וחייב במצות כנשים שאלמלא כן היה מותר למכרו לכתחלה לגוים.
<h2>דף מט.</h2>
[מו"ק כ' ע"ב] אמר רב יוסי בר אבין שמע שמועה קרובה ברגל כגון שמת כ"ג יום לפני הרגל. ולמוצאי הרגל נעשית רחוקה עולה לו וכו' ואע"פ שאמרנו [י"ט ע"א] דשבעת ימים קודם הרגל בטלה ממנו גזרת שלשים היינו כשנהג עיקר אבילות של שבעה אבל הכא דלא נהג מאבילות דשבעה כלל לא ביטל ממנו אפי' גזירת שבעה כ"ש שלשים דהיא לבתר שבעה ולכן זה השומע חמור מן הרואה. והרואה די לו (בשעת) [בשעה] אחת קודם הרגל לבטל ממנו גזרת שבעה או שבעה ימים קודם הרגל לבטל גזרת ל' ואלו השומע אחר הרגל בשמועה קרובה נוהג שבעה ושלשים. ואיכא מ"ד דשמועה ביום ל' כשמועה דיום ל"א והויא שמועה רחוקה ואינו נוהג אלא יום אחד. וגמרינן לה מהא דאמרינן בבכורות פ' יש בכור לנחלה [מ"ט ע"א] אמר רב אשי הכל מודים לענין אבילות דיום ל' כיום שלפניו דמי. דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל (ומפרש"י) [ומפרשי] ז"ל כיום שלפניו כיום אחד ושלשים, ואינו מחוור כלל דההיא לענין נפל איתמר ולומר שאם מת ביום ל' כאלו מת ביום כ"ט ואינו חייב להתאבל עליו דכל שלא שהה ל' יום הוי נפל דאמר שמואל הלכה כדברי המקל באבל. ואלא מיהו דוקא בדלא קים ליה ביה שכלו לו חדשיו. ואפילו גמרו סמניו שערו וצפרניו שלמים אבל היכא דקים ליה ביה שכלו לו חדשיו. וכגון שפירש מאשתו זו ט' חדשים בין שלמים בין מקוטעין חייב להתאבל עליו אפילו מת בן שמונה ואפילו בן יומו. ואלו מת לאחר ל' אפילו נולד לשמונה חדשים הרי זה ככל אדם והוא דאתיליד בשמונה אימר האי בר שבעה ואשתהויי הוא דאשתהי והכי איתא בפרק הערל [יבמות פ' ע"א] והרמב"ם ז"ל [שכתב פ"א מאבל ה"ח] בן שמונה שמת אפילו לאחר ל' הרי זה כנפל אינו מחוור, והנכון לענין שמועה דעד יום ל"א לא הוי שמועה רחוקה וכן דעת בה"ג והרמב"ם ז"ל.
